<h1>ראבי"ה סימן אלף מ"ו</h1>
<h2>דף טו.</h2>
ועוד שאלני דבר זה אית דוכתא דרשינן אין מיעוט לאחר מיעוט אלא לרבות ואית דוכתי' דאמרינן שנה עליו הכתוב לעכב וממעט. והשבתי לו היכא דלא דמי מיעוטי אהדדי בקריאתן דרשינן להו באין מיעוט אחר מיעוט וכו'. כגון או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו אשר יטמא בה, ואמרינן [שבועות ז' ע"ב] כי יגע דבר מגע אין דלאו בר מגע לא למעוטי נבלת עוף טהור ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות עוף טהור. אבל אם שוין בקריאתן, כגון אשר לו אשר לו דפר של אהרן [יומא נ"א ע"ב] וכן במכסת תכוסו [פסחים ס"א ע"א] דרשינן להו בשנה הכתוב לעכב כי ליכא אלא חד [דלא] איצטריך. אבל איכא תרי או תלת או יותר דלא צריכי אע"ג דלא שוו בקריאתן דרשינן להו באין מיעוט אחר מיעוט ומרבינן. כדתנן בפ"ק דסנהדרין [ט"ו ע"א] הקרקעות תשעה וכהן מנא הני מילי אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה, חד לגופיה כהן ולא ישראל ואידך כולהו הוו מיעוט אחר מיעוט ומרבינן ט' ישראל וכהן.
<h2>דף כד.</h2>
אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד [שבועות ל"ט ע"א]. כלומר ממהרין לפתוח הדין ולומר לו צא תן לו. דכיון דפסקו וגמרו הדין אינו יכול לחזור בו. וכן כל דבר שמקבל עליו בפני ב"ד ולאח"כ נגמר הדין אינו יכול לחזור בו. כדתנן [סנהד' כ"ד ע"א] נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו' אינו יכול לחזור בו, ומוקמינן לה לאחר גמר דין, וגמר דין הוא שפטרום ב"ד מלפניהם שפסקו דינם. ולגבי חייוב ממון ופטור ממון כיון שאמרו לו חייב אתה או פטור נסתלקו לגמרי הדיינין דשוב אין לו עסק בדין ואין יכול שוב לחזור מקבלתו כלל כגון אם קיבל קרוב או פסול בין לדין בין לעדות. אבל לגבי שבועה כגון השבע וטול וכן דור לי בחיי ראשך, כל זמן שלא נשבע (ו)לא נפטרו מן הדין כיון דיכול לחזור, אבל נשבע הוי גמר דין וחייב ליתן לו ואינו יכול לחזור. הילכך כי חייבוהו שבועה ואמר איני נשבע ופסקו (לדונו) [לדינו] ואמרו לו צא תן לו נגמר הדין לגמרי ואינו יכול לחזור. ופוטרין, שתי לשונות משמע, לשון פתיחה כמו פוטר מים וגו' [משלי י"ז] וכמו פטר רחם [שמות י"ג ועוד] דמתרגמינן פתח וולד, ולשון תלמיד הנפטר מרבו [מו"ק ט' ע"א, יומא נ"ג ע"א] וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין [אבות פ"א מ"ח]. והא דאמרינן בפרק המפקיד [ל"ד ע"א] אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מאי מיהדר קא הדר ביה וכו', מיירי כשחזר בו כל זמן ששהו ב"ד בדין עד שלא גמרוהו, אבל גמרוהו שאמרו לו צא שלם לו כמו שקיבלת, שוב אינו יכול לחזור ולומר איני משלם, דלא גרע מקבל בפני ב"ד ממקנה בפני עדים, דאמרינן [ב"ב קי"ד ע"א] קניין עד אימת חוזר רב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו עניין, אבל גמרו העניין והתחילו בעניין אחר, בדבר אחר, אין יכול לחזור, והילכת' כוותי', מקבל בפני ב"ד נמי כל זמן שב"ד עוסקין יכול לחזור, נפטרו מן הדין אין יכול לחזור בו. ומצאתי בתלמידי רבינו הלוי נ"ע שכתבו, הקשה ר' על המפרשים כי לאחר גמר דין של שבועה הוא לאחר שבועה, וכי לאחר שבועה היה ר' מאיר אומר יכול לחזור בו. (וכי) תימא לי על חכם כמותו, וכי פליג ר' מאיר אשבועה גמורה דהוא שבועת הדיינין למימר דיכול לחזור, והא ר' מאיר לא פליג אלא אנאמן עלי אבא וכו' בין לדין בין לעדות דגמר דין הוא פתיחת (ל)דין ופסקו ולא שייך כאן שבועה. וכן דור לי בחיי ראשך לאו שבועה היא הילכך א"ר מאיר אע"ג דנדר בחיי ראשו חוזר, אבל בשבועת הדיינין לא אשכחן דא"ר מאיר חוזר. וכן נמצא בספר חפץ, היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך יכול לחזור בו עד שיקבל שבועה מפי ב"ד דברי ר' מאיר. אלמא בדור לי פליג ר' מאיר ולא בשבועה מפי ב"ד. וכן [ב"ב קכ"ח ע"א] עבדי גנבת וכו' עד רצונך שתשבע וטול הרי זה נשבע ונוטל ואינו יכול לחזור בו משנשבע, ומוקמי' לה כחכמים, דלר' מאיר יכול לחזור בו. וה(ו)א נמי לאו שבוע' ב"ד אלא איהו מטיל לה עלה, דאין נשבעין על העבדים, הילכך לאו שבועה הוא לר"מ ויכול לחזור. ולר' מאיר אם היה זה שוטה שנשבע על פי זה שאמר לו השבע נכריח את זה ליתן לו ממונו יכול לומר משטה אני בך. וא"ת היאך יניחו לו ב"ד לישבע כיון דיכול לחזור בו. איכא למימר בקפץ ונשבע קאמר ר' מאיר ובמחול לך לא א"ר מאיר חוזר הואיל ותפיס ולרבנן כיון דקיבל עליו בפני ב"ד דאמר השבע וטול או דור לי בחיי ראשך וטול הוי כשבועת הדיינין ונוטל. ומיהו כל זמן שלא נשבע מצי הדר דכיון דהוי כשבועת הדיינין ושקול בה לא הוי גמר דין עד דמשתבע וקודם גמר דין יכול לחזור בו.
<h2>דף כד:</h2>
והיכא דקיבל קרוב או פסול לדון או לזכות וקנו מידו אפילו לפני גמר דין אין יכול לחזור. ומצאתי בתלמידי רבינו הלוי זצ"ל דאקשי קניין דברים הוא. ומדמקשי' ליה הכי, הבנתי פירושו וקנו מידו, שהקנה שלא לחזור בו וזהו קניין דברים. ואני אומר וקנו מידו הוא שהקנה לעשות כאשר ידין או יעידו הן לחייוב הן לפטור. דלאו קניין דברים הוא אלא ממון. הילכך אין לאחר קניין כלום. ואפילו קיבלו לפסול כבי תרי בקניין אין יכול לחזור אפילו לפני גמר דין.
<h2>דף כה.</h2>
ועוד שאלני. הא דאמרינן בסנהדרין בר ביניתוס אסהידו ביה תרתי סהדי חד אמר קמי דידי אוזיף בריביתא וחד אמר לדידי אוזפן בריביתא ופסליה רבא. ואמר לי, אם זה שאמר קמי דידי אוזיף בריביתא דשניהן מעידין על הלוואה אחת, מי אמרינן נוגע בעדותו הוא זה שאומר לדידי אוזפן שהרי (חזר) [יחזור] ויתבענו בב"ד הריבית קצוצה שנתן לו, וכי פסליה בעדותו אינו יכול לישבע וישבע הוא ויוציא, או לאו. והשבתי לו אם היו שניהם מעידים על ההלוואה זו והיו מעידים שנתן לו ריבית כך וכך, וודאי היה אותו שאומר לדידי אוזיף נוגע בעדותו ולא מצי פסיל ליה. והא דבר ביניתוס בשלא מעידין כלל על הריבית אלא על ההלוואה לחוד. הילכך אפילו אי הוי סהדי על הלואה אחת לאו נוגע בעדותו הוא דלא מצי מפיק מיניה בהא סהדותא כלום. הילכך מצי פסיל ליה, דמלוה בריבית בהלואה לחוד מיפסל אפילו לא שקיל אכתי ריביתא, דהא משעת הלואה עבר באת כספך לא תתן בנשך וגו'.
